פסק-דין בתיק ס"ע 15223-11-08

פתיח

1.            עניינה של תובענה זו בשאלה, האם חל על מר אלי גרפי (להלן: התובע), שעבד כמציל בחוף ים, שבשליטת נתבעת 1, עיריית קרית-ים (להלן: העירייה), הסכם קיבוצי שנכרת בין מרכז השלטון המקומי בישראל לבין הסתדרות הפקידים, עובדי מינהל ושירותים וארגון המצילים, מיום 11.4.2000 [בנספח ב' לתביעה המתוקנת (להלן: ההסכם הקיבוצי)], בתקופה בה עבד בחוף, באמצעות נתבעת 2, חברת התאמה השמה ומידע וניהול בע"מ (להלן: חברת התאמה).

2.            בהתחשב בהכרעה בסוגייה המשפטית דלעיל, יהא עלינו לשקול, האם מגיעות לתובע זכויות כספיות שתבע, בכתב התביעה המתוקן, המכומת, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי; וכן - האם הוא זכאי לתשלומים נוספים, מכוח משפט העבודה המגן, אף אם ההסכם הקיבוצי לא חל עליו, או לא מעניק זכות מסויימת, מאלה שנתבעו.

3.            התובע סבור, כי מן הדין שיהנה מכל התנאים הקבועים למצילים "דור ב", כקבוע בהסכם הקיבוצי, ולטענתו - העירייה מנסה להתחמק מהתשלום ע"י העסקתו דרך "שלוח" - היא חברת התאמה, שפעלה בשליחות העירייה, כדי שלא לקיים את חובת העירייה על-פי דין.

4.            לטענת העירייה - התובע היה עובד של חברת התאמה, אליה הופנה ע"י העירייה לצורך העסקתו כמציל בחוף, שבשליטת העירייה, על כן, אין העירייה חבה בתשלום כלשהו לתובע בגין תקופת עבודתו בחוף האמור, אלא, על חברת התאמה לשלם לו את מלוא זכויותיו לתקופה הרלבנטית - 5 חודשים, סה"כ.

5.            לטענת חברת התאמה - מאחר שהתובע הגיש תביעתו המקורית בחלוף למעלה מ- 3 שנים מתום תקופת עבודתו הרלבנטית, גרם השיהוי לקושי ניכר לחברה לנהל את הגנתה ולאתר מסמכים חיוניים ורלבנטים, שהיה בהם כדי להפריך חלק מטענותיו. על כן, לטענתה, יש לזקוף לחובתו נזק ראייתי זה ולהטיל עליו את נטל הראייה בכל הנוגע לתקופת העסקתו ושעות עבודתו, נטל שלטענתה לא הצליח להרימו.

6.            עוד טוענת חברת התאמה, כי היא שימשה אך "צינור" להעברת שכרו של התובע והפקת תלושי שכרו, ופרט לכך, היתה העירייה מעסיקתו בפועל במשך כל התקופה הרלבנטית לתביעה [ס' 14 לסיכומיה]. יאמר כבר עתה, כי עמדה זו מנוגדת להסכמות באי-כח הצדדים, שהוצהרו בבית-הדין כבר בתחילת המשפט, ביום 24.5.09, בדיון המוקדם בפני כב' הרשם הראל (כתוארו אז); וכך נרשם מפיהם [עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 20 ואילך]:

"אין מחלוקת, כי התובע הועסק ע"י הנתבעת 2 [חברת התאמה] כמציל בחוף ים, אותו מפעילה הנתבעת 1 [העירייה]. תקופת העסקה ע"י הנתבעת 2 היתה 5/05, 7-10/05. קיימת מחלוקת האם התובע הועסק בחודש 4/05.

אין מחלוקת כי הנתבעת 2 סיפקה בתקופה הרלבנטית לנתבעת 1, שירותי כ"א, במסגרת שירותים אלו הוצב התובע לעבודה בחוף הים, כאמור."

7.            הסכמה זו מצאה ביטויה גם בהחלטה שניתנה בדיון אחר, ביום 16.9.09, כשנקבעו המוסכמות בתובענה; הראשונה בהן נוסחה כך [עמ' 6, ש' 4; וראו יתר המוסכמות, בהמשך]:

"א.  אין מחלוקת כי התובע הועסק ע"י הנתבעת 2 כעובד שכיר בתפקיד מציל ים, הופנה ע"י הנתבעת 2 לנתבעת 1, אשר הציבה אותו לעבודה בחוף המופעל ע"י הנתבעת 1. ..."

8.            עוד יאמר בפתח הדברים, כי הואיל והתובע נדרש לכמת את תביעתו, לאחר שתביעתו המקורית היתה למתן סעד הצהרתי, בלבד, אין מקום לקבל את תביעתו להצהרה גורפת, כי כל הוראות ההסכם הקיבוצי חלות עליו; משכך - גם אם ייקבע, כי ההסכם הקיבוצי חל ביחסיו של התובע עם מי מהצדדים, הזכות לתשלום רכיב זה או אחר תלויה בהתקיימותם של תנאי הזכאות לו, ואלה ייבחנו רק בקשר לרכיבים שכומתו ונתבעו בתביעה המתוקנת.

9.            כך, למשל, התובע טען, כי מגיע לו שכר כמציל "דור ב", בהתאם לחוקת העבודה ברשויות המקומיות ולהסכם הקיבוצי [ס' 12 לכתב התביעה המתוקן], ברם, הוא לא כימת תביעה כזו, אלא, רק תביעה חלופית, לפיה - יש לחשב תוספות על בסיס שכר מינימום לשעה, 17.93 ש"ח; בהתאם, תבע את הרכיבים הבאים [ס' 12(א)-(יב), 13 ו- 14, לכתב התביעה המתוקן]:

                     א.         "תוספת מצילים" כמציל "ותיק" - לה לא היה מקום, משנתבעו זכויות כמציל "דור ב"[בכותרת הנוסח המתוקן] ולחלופין - "לכל הפחות תוספת מצילים בסך 4.76 ש"ח לשעה";

                      ב.         "תוספת כפיים", בסך 10%, אשר אף היא כומתה לפי שכר המינימום;

                      ג.          "תוספת שקלית אחוזית", בסך 6.85% מהשכר;

                      ד.         אשל וכלכלה;

                     ה.         תוספת קרמים הגנה;

                      ו.          אספקת מי שתיה קרים;